פסק-דין בתיק עע"א 426/06

1.         העותר הורשע בביצוע עבירות של גניבת רכב, גניבה בידי עובד וקבלת דבר במרמה ונדון, בין היתר, לחמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (ת"פ 1051/03 בבית משפט השלום בירושלים, גז"ד מיום 24.3.05).

2.         העותר החל בריצוי עונש המאסר ביום 5.4.05. לאחר תקופה מסוימת החל להיעדר מהעבודה מעת לעת וזומן לשיחת בירור אצל מפקחת מטעם המשיב. בעקבות בירור זה וטענת העותר כי הוא מתקשה להגיע למקום העבודה (בית החולים "כפר שאול"), הוא הוצב במעון נכים גילה. גם ממקום העבודה החדש נעדר העותר מפעם לפעם. על אף זאת, ניתנה לעותר הזדמנות נוספת והוא הוצב לריצוי העונש בבית המעצר ב"מגרש הרוסים". עקב היעדרויות חוזרות הוזמן העותר שוב לשיחת בירור שנערכה ביום 1.12.05, אך כעבור מספר ימים הפסיק להתייצב. כתוצאה מכך המליץ הממונה על עבודות השירות למשיב להפסיק את ריצוי העונש בדרך של ביצוע עבודות.

העותר הוזמן לשימוע, אך לא התייצב. המשיב קיבל את המלצת הממונה והחליט, כי העותר ימשיך לרצות את יתרת עונשו בבית סוהר, כאשר יתרת ימי המאסר היתה 27 יום (השקולים ל- 18 ימי מאסר בעבודות שירות, שהם יתרת העונש שהעותר לא ריצה).

3.         על החלטת המשיב הוגשה העתירה דנן. בעתירתו טען העותר (שלא היה מיוצג באותה עת), כי בעת שהוצב ב"מגרש הרוסים" נותרו לו עוד 40 יום לריצוי (על כך אין מחלוקת). לדבריו, הוא כלל לא נעדר מעבודתו והשלים את ריצוי העונש במלואו ביום 8.12.05. בעתירה נטען, כי לא תמיד היו רושמים את דבר התייצבותו במקום. העותר ציין, כי לעיתים האחראי על הרישום (עופר) נעדר, ומחליפו אף הוא לא תמיד רשם את דבר ההתייצבות. נמצא, כי העותר אינו מלין על סבירות ההחלטה להפסיק את ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, אלא שטענתו היא, שסיים לרצות את מלוא העונש. כפי שיפורט להלן, במהלך בירור העתירה נערך לעותר שימוע אשר בסיומו נרשם מזכר על-ידי רכזת פיקוח עבודות שירות. במזכר זה צוין, כי העותר אינו חולק על חישוב הימים על פי רישומי המשטרה, אלא שטענתו היא שלא כל התייצבויותיו נרשמו ושנותרו לו לריצוי חמישה ימים בלבד לכל היותר.

4.         כאמור, במהלך בירור העתירה הסכימה באת כוח המשיב לאפשר עריכתו של בירור בנוכחות העותר ורכזת פיקוח עבודות שירות, על מנת שתיבדקנה הטענות העובדתיות בנוגע למספר הימים שבהם התייצב העותר לריצוי העונש ב"מגרש הרוסים".

לאחר עריכת הבירור, הגיש העותר, שעדיין לא היה מיוצג, השלמה לעתירתו, כשהוא חוזר על עיקרי הטענות. לטענתו, אותו עופר, או מי שהחליפו בעת שהיה בחופשה, לא היה רושם את כל ההתייצבויות של העותר לביצוע העבודות. העותר טען, כי לפי חישוב שלו עדיין נותרו לו לריצוי יומיים-שלושה בלבד (כזכור, במזכר שנערך על-ידי הרכזת נרשם כי העותר מסכים שנותרו לו חמישה ימים לריצוי, וזו גם היתה עמדת בא-כוחו בדיון שנערך בהמשך). העותר שלל את האפשרות שנותרו לו כ- 17 יום לביצוע עבודות השירות, כפי שעולה מרישומי המשטרה. העותר אף ערך רשימה של הימים בהם התייצב, לטענתו, ב"מגרש הרוסים" בחודשים אוקטובר-דצמבר 2005, רשימה אותה צירף למסמך שהגיש כהשלמה לעתירתו.

5.         גם המשיב הגיש השלמה לתשובתו, אליה צורף תצהירו של רס"ר עופר חזן, מפקד מחנה של משטרת ירושלים. לטענת המשיב, הרישום שנערך על-ידי רס"ר חזן במחשב, ושצורף לתשובה, הוא מדויק ונכון, ובפעמים המעטות בהן רס"ר חזן לא היה בעבודתו, נרשמו הנתונים ידנית על-ידי אחר, ואחר כך הוזנו על-ידי מר חזן למחשב.  ב"כ המשיב ציין, כי אם הדבר יתבקש, יתייצב רס"ר חזן להיחקר על תצהירו. בשלב זה החלטתי למנות לעותר סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. הסניגור שמונה לא ראה לנכון לבקש תיקון של העתירה שהוגשה על-ידי העותר בעצמו.

6.         בדיון שהתקיים ביום 19.11.06 נחקרו העותר ורס"ר חזן. האחרון העיד, כי לא נתקל במקרים נוספים בהם הועלו טענות כדוגמת טענותיו של העותר, בדבר אי רישום נוכחות של מי שמרצה מאסר בעבודות שירות במסגרת משטרת ירושלים. ואולם, כנראה בעקבות העתירה דנן, שונה נוהל רישום ההתייצבות, כאשר העובד נדרש לחתום בצד רישום שעת התחלת העבודה ושעת סיומה. עוד הוברר, כי לרס"ר חזן מטלות נוספות כמפקח המחנה במשטרת ירושלים, אך, לדבריו, בשעת ההתייצבות לעבודה ובשעת סיומה הוא נמצא במשרדו ורושם את המתייצבים והמסיימים, ובהיעדרו יש מי שרושם נתונים אלה במשרד סמוך.

העותר חזר בחקירתו על הטענות שפירט בעתירתו. לדבריו, לעיתים הגיע באיחור ואז לא נרשמה התייצבותו ולעיתים נרשמה ההתייצבות על "פתק" ונאמר לו שהרישום ייעשה בהמשך. לגירסת העותר, רשימת ימי הנוכחות שהגיש מבוססת על רישומים שנערכו ביומנו בזמן אמת, אלא שיומן זה לא הוצג.

כאמור, בשלב זה הסכים העותר כי נותרו לו חמישה ימים לריצוי בדרך של עבודות שירות. גם לאחר שמונה לעותר סניגור לא הועלו טענות כנגד עצם ההחלטה להפסיק את ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות וגם לא טענות כנגד דרך חישוב ימי המאסר שיהיה על העותר לרצות חלף לימי עבודות השירות שלא ריצה.

7.         בסיכומיו ציין בא כוח העותר, כי יש ליתן אמון במרשו, אשר טרח ופרט בקפדנות ובדייקנות את ימי התייצבותו ואף ציין מתי היה מדובר בחג וכו'. עוד הצביע עו"ד דראוושה על כך, שהממונים על הנושא ראו לנכון לשנות את שיטת הרישום, מה שמוכיח כי השיטה שנהגה במועדים הרלוונטיים לא היתה ראויה. לדבריו, רס"ר חזן לא היה יכול להבטיח רישום תקין לנוכח יתר תפקידיו ובהיותו היחיד שטיפל ברישום. בנסיבות אלה ביקש בא כוח העותר כי בית המשפט יעדיף את גירסת העותר על פני גירסתו של מר חזן.

8.         באת כוח המשיב טענה, כי אין ליתן בעותר אמון ולו לנוכח העובדה, כי מדובר במי שלאורך כל תקופת ביצוע עבודות השירות חזר ונעדר מהעבודה פעם אחר פעם, גם לאחר שהוזהר. עוד ציינה עורך דין חלד, כי בדו"ח ביקורת שערך מפקח מטעם שב"ס (נספח ה לתשובה) צויינו מועדים בהם העותר לא נכח, ובכללם תאריכים שלגביהם טען העותר, בניגוד לרישומי המשטרה, כי נכח ב"מגרש הרוסים" (1.11.05, 15.11.05, 21.11.05 ו- 22.11.05). נמצא, כי ההיעדרות, לפחות בימים הנ"ל, אינה עולה רק מרישומיו של רס"ר חזן, אלא גם מרישומי המפקח, מה שמחזק את אמינות הרישומים שנערכו על-ידי איש המשטרה ומכרסם בטענות העותר.

לטענת המשיב, העותר לא הציג לבית המשפט או למשיב ראיות ממשיות ובעלות משקל לתמיכה בטענותיו, פרט לרשימה שהוא עצמו ערך.

בנוסף, נטען, כי העובדה, שהפער שבין גירסת העותר (העומדת כיום על חמישה ימים החסרים להשלמת ריצוי העונש) לבין גירסת המשיב (17 יום) הוא משמעותי, מצביעה על כך שלא מדובר בטעויות רישום או טעויות אנוש שיכול ותתרחשנה מידי פעם.

המשיב הראה גם כי רס"ר חזן נעדר מעבודתו בתקופה הרלוונטית ימים ספורים ובודדים בלבד, שעיקרם שירות מילואים מיום 4.12.05 ועד ליום 6.12.05, אך דווקא בימים אלה נרשמה התייצבותו של העותר (בניגוד לטענה שבעת חופשותיו של רס"ר חזן לא נרשמה ההתייצבות).

9.         דין העתירה להידחות:

א.         עיון מדוקדק ברישום שערך העותר באשר לימי התייצבותו לריצוי העונש ב"מגרש הרוסים" מצביע על כך שרישום זה בעייתי ביותר ואין לסמוך עליו: ראשית, העותר ציין כי התייצב בתאריכים 12-13  לאוקטובר 2005, אלא שמדובר בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים עצמו, כמו גם בתאריכים 17-18 לאוקטובר 2005, שהם ערב סוכות וחג הסוכות, וכן ביום 25.10.05, שהיה יום שמחת תורה. אין להניח כי במועדים הנ"ל הועסקו עובדים בעבודות שירות. שנית, העותר ציין כי נעדר מהעבודה ביום 23.11.06, בעוד שעל פי רישומי המשטרה הוא דווקא התייצב באותו יום. קיומו של מצב בו נרשמת התייצבות, בעוד שבפועל העובד כלל לא התייצב, אינו סביר. שלישית, על-פי רישומי המשטרה, מעת לעת העותר לא התייצב כלל במשך מספר ימים רצופים (1-3 ו- 13-16 לנובמבר 2005), בעוד שהעותר ציין כי התייצב בתאריכים אלה. מצב זה אינו סביר. גם אם תיתכן השמטה מזדמנת ביום פלוני, מחמת טעות אנוש או סיבה דומה, אין להניח, בהעדר ראיות ממשיות לסתור, כי במשך מספר ימים רצופים יחזור על עצמו המחדל של אי רישום התייצבות העותר. אגב, בימים אלה נכח רס"ר חזן בעבודתו. רביעית, הרישום שערך העותר אינו מבוסס על ראיות אובייקטיביות, וגם מי שלטענת העותר היו יכולים להעיד על התייצבותו בימים בהם לא נרשמה ההתייצבות, לא הובאו לסייע לו.

ב.         אין להתעלם מכך שהעותר משנה מפעם לפעם את גירסתו באשר ליתרת הימים שעליו לרצות. בעתירה המקורית טען שהשלים את ריצוי כל עונשו, לאחר מכן דיבר על יתרה של 2-3 ימים ובסיכומים דובר על יתרה של 5 ימים. הדבר מצביע על כך שלא ניתן לסמוך על הרישומים שערך העותר.

ג.          אינני סבור שיש מקום לקבוע כי המשיב לא היה רשאי לסמוך על הדיווח שקיבל ממשטרת ירושלים, ושמבוסס על הרישום הממוחשב שנערך על-ידי רס"ר חזן, במיוחד כאשר כנגד דיווח זה לא הוצגו, כאמור לעיל, נתונים בעלי משקל, פרט לטענותיו הסתמיות של העותר. זאת ועוד, הדיווח האמור זכה לחיזוק, לפחות חלקי, בדו"ח המפקח שביקר במקום.